מגזין מוניציפל
 
 
 
   
 
 
 
קיבוצניקים למען החברה
הרשמה לקבלת מגזין מוניציפל
הדואר האדום של מגזין מוניציפל
פרסום ממוקד מטרה
 

דף הבית >  ניהול, כלכלה,בריאות, משפט וקהילה >  קול בכיה לא נשמע

 
 
קול בכיה לא נשמע

הבכי שלה היה חלש כשנולדה, הניחוה עלי, סטרו על פניה ורק זיע קל בפניה העיד כי היא חיה. המסע אל הקול שלא נשמע החל ערב פרשת "נח", בו נולדה הנסיכה הצעירה שלי, אופיר, בלידה טבעית ומיוחדת .

הבכי שלה היה חלש כשנולדה, הניחוה עלי, סטרו על פניה ורק זיע קל בפניה העיד כי היא חיה. המסע אל הקול שלא נשמע החל ערב פרשת "נח", בו נולדה הנסיכה הצעירה שלי, אופיר, בלידה טבעית ומיוחדת . לידה שארכה מאוד ועוררה דאגה. "היא מתקשה לצאת" נאמר לי.

לבסוף, אחרי לחיצות על בטני, היא יצאה, בבכי קלוש שכמעט לא נשמע, שיערה שחור מלא ,צבע עיניה כחול עמוק ועור פניה לבן כשלג. "שלגיה" כינו אותה כולם.

הא היתה שקטה מידי,לא בכתה, רק מעין העוויה קלה ברמיזה, עיניה היו צרות ,קמעא מלוכסנות, כאילו נולדה לאישה מסין ,תאילנד, מראה מיוחד וחריג שעורר חשד, אך הלובן הצח גרם התפעמות למראה המואר.
לידתך בתי ,אופיר,היוותה ציון דרך בחיי, שהחלו בגילויים ומראות שנגלו לעיני ובישרו התחלה חדשה ,שינויים מרחיקי לכת.

קולך הנאלם עורר סימני שאלה , יחד עם המוטוריקה שלא התקדמה, הוביל למסע של חיפושים אחרי פתרונות גואלים. כך עברתי דרך רופאים ופיסיותרפיסטית בתחנה להתפתחות הילד , אשר התבוננו בך, נסיכה לתפארת, התפעמו מיופייך הנדיר ודאגו לוודא שאלך לטיפול פסיכולוגי בשל דאגתי היתירה לשלומך. לא גילו דבר חריג בהתפתחותך הפיזית, ודאי שלא עניינו אותם דבריה של אמא מנוסה שכבר גידלה 3 ילדים נפלאים אך לא. הם יודעים. אני - כנראה " שרוטה" רק ניאותו לערוך כמה טיפולים, ורק אחת לשבועיים בלבד.

המשכתי לחפש את המטפל , שיראה את מה שאני יודעת בתוכי , אך אין לי הידע כיצד לעזור לבתי לנוע, להניע, לחייך, לבכות, להשמיע קול, להרים יד לעבר חפץ המוגש לה, מתבוננת איך ראשה נופל בכל פעם . וכשהיא על הבטן, אינה מרימה ראש ובודאי שראשה נחבט שוב ושוב מחוסר יכולת להתרומם אינה בוכה. רק עיוות קל מעיד על בכי פנימי שאינו נשמע.
קולות לא נשמעו מפיה של הנסיכה

כך נמשך החיפוש עד שהגעתי לבריכה הטיפולית של איזי שפירא. שם, בימים אלו עוד עבד היזם של הרעיון טוביה שמו. תינוקת ,כמעט בת 7 חודשים, נישאה על ידיי כשידיה שמוטות לצידיה. ובראותו אותה צעק לעברי: " את יודעת שהילדה שלך במצב ממש קשה"?

ואני , לראשונה מאז לידתה, נשמתח לרווחה בתגובה ועניתי "או, תודה לאל" , סופסוף מישהו רואה את מה שאני כבר יודעת חודשים אך איני זוכה לתהודה לדבריי וכך גם ילדתי אינה זוכה לטיפול נאות . עד אותה הנקודה.

מכאן החל מסע, שהיה מעין מירוץ כנגד הזמן, תקופה של מיצוי חודשים משמעותיים בהתפתחות המוטורית והמנטלית של תינוק.
תהליכי הטיפול במים בעזרת המלאכיות שעבדו שם עם תינוקות וילדים בעלי צרכים מיוחדים היו עבורי הזדמנות נדירה לראות מסירות נפש, אהבה ללא תנאי, אנושיות ונתינה שעוררו בי למידה עצומה , משם קצרה הדרך לפיזיותרפיסטית נדירה שרק עלתה ארצה , והפכה לאחראית מחלקת הפגים בבית חולים ,"מאיר" כרופאה ומומחית להתפתחות הילד, היא הגיבה בחריפות כאשר ראתה את הילדה : "איך ? איך הגעת אלי רק עכשיו?"

לשאלתי -האם הילדה בסדר מבחינה מנטלית? היא ענתה: אין לי תשובה . רק הזמן יספר. אנחנו נגלה את קצב הלימוד של הגוף ובהתאם נוכל לגלות יותר. היא ליוותה אותנו לאורך שנים , במקהיל לטיפולי המים, ובהמשך גם בדרכים נוספות, לילי הרצוג הדגולה,
אישה נערצת שבאהבה ובמסירות נפש עשתה הכל להציל כל ילד וילדה שהגיעו אל מתחת ידיה הקסומות.

היא "לשה" את פניה, את זרועותיה ואת גופה, לחצה, עיסתה ועוררה אט אט את הגידים כך שיעירו ויעוררו את מערכת העצבים שתתן פקודות בסיסיות למוח שיניע את שרירי הפנים, שתוכלנה לחייך , את שרירי הגוף שיוכלו להניע את האיברים ולהניע את כוח החיות בגןף. מידי פעם נשמע בכייה שעורר בי תמיד שמחה מהולה בעצב, אך בעיקר שמחה על החיות המתעוררת.

לילי הרצוג היקרה דרשה את התערבותי הפעילה כדי להמריץ את פעולת הלמידה של הגוף בגלל אובדן זמן יק וכך מצאתי עצמי בצעת טיפולים עוד מספר פעמים ביום, באופן בו הדריכה אותי, יחד עם התבוננות מעמיקה כיצד לגלות היענות של מערכת השרירים בכל מקום בגוף, תחילה בגפיים ובפנים.

כך מצאתי עצמי נרגשת עד כלות כאשר גיליתי תגובה קלה של תנועה חולפת , רעד קל, פעימה שהופיעה באיזור שלא הגיב.
כאן למדתי לראשונה בחיי - מהי הצלחה מהו הישג מהי שמחת אמת

כל גילוי כזה הוביל גם אט אט לעוד וכל תנועה כזו הובילה את התהליך קדימה כשהמטרה היתה שתצליח להניע את הגפיים להושיט ידיה לעבר חפץ להרים מעט את הראש ובהמשך גם לזחול פעולות טבעיות אצל תינוק בן 7 חודשים.
התמסרתי במלואי.

עקבתי אחרי כל ניע וכל צליל שעלה ושמתי ליבי לעובדה, שככל שמערכת השרירים נבנתה והתחזקה כך החל גם קולה יותר ויותר להישמע היא הצליחה לחייך, לבכות ואף למצוץ ביתר כוח. כל השרירים המניעים את איברי הפנים עברו טיפול אינטנסיבי ועוררו גם את שרירי הגוף הנלווים.

אני זוכרת שבניתי, בעזרת נגר יקר, אביזר מעץ בגודל הגוף עצמו, ללא הגפיים, עם גלגלים ורצועות . הנחתי אותך על בטנך ,ילדתי קשרתי אותך כך, שאוכל להניע אותך , לאלץ את שרירי ראשך להתרומם, והתחלתי לזחול לצידך בעודי מניעה אותך רגל לצד יד רגל שניה אחריה לצד היד השניה ומלמדת את גופך את מלאכת הזחילה וכך במשך ימים , וכמה פעמים ביום, אט אט למד גופך יותר ויותר ולפתע , ללא כל ציפיה, בעודי ישובה למנוחה ומשוחחת עם חברה התרוממת למצב של זחילה והתחלת, לפתע, לזחול ללא המכשיר ,ללא עזרתי, ואני יושבת פעורת פה מצאתי עצמי צורחת לשפופרת מסכנות אוזניה של החברה " היא זוחלת!!!!! היא עושה זאת" ומעין קסם קרה באותו רגע הסתובבת לעברי הרמת מבטך וחייכת חיוך של ניצחון כמו אומרת: כן. אני עושה זאת. אני מצליחה.

לא היתה מאושרת ממני באותו רגע הכל התגמד. כל המתח כל המסע כל המאמצים , כל העבודה סביבך, הכל שכבר קרה, הכל התגמד לרגע של ניצחון הרוח על החומר. מכאן הדרך נמשכה ברוך השם .

והיום אנו חוגגים לך שוב בת יקרה את היא העדות לניצחון האמונה , האהבה, הנחישות , הידיעה הטמונה בכל אם . מזל טוב בתי אהובה הקב"ה היה איתנו לכל אורך הדרך שלח לנו שליחים טובים אולם, בלעדי הנחישות, והרצון העמוק שהגיע מתוכך,ללא שיתוף הפעולה שלך, זה היה יכול להסתיים אחרת.

"היא לא תוכל לרקוד לא תוכל להתעמל"- כך נאמר לי. וכאשר הקב"ה רוצה הרוח ,הרצון מנצחים והיא ,בתי, שיחקה בתחרויות ריצה היתה מהטובות במחזור כבר מכיתה א. אמהות יקרות . המסר שלי אליכן - האמינו בעצמכן בטחו באינטואיציה האימהית שלכן,כי אף רופא ואף מטפל לא יחליף ,עם כל הידע שצבר, את הידיעה הקיימת אצלך בתוכך. את היא היודעת מה ילדך מרגיש האמיני בעצמך.

רק העקשנות שלי לא להקשיב ולהמשיך למצוא מענה לתחושותיי - היא זו שאיפשרה לי למצוא את השליחים הנכונים לעזור לבת שלי. רק האמונה העיקשת שלי שאני לא מוכנה לקבל את השטחיות , את האטימות לרגישות שלי , את האטימות שבהקשבה לדבריי,
רק ההסכמה להוריד ראש לשמוע ביזיונות ולהמשיך ולפעול למען מה שאני יודעת ומאמינה שדורש ממני למצוא פיתרון רק תכונות אלו איפשרו לי להציל את הבת שלי מנכות אולי מניכור חברתי בהמשך.

תודה לבורא עולם על שהוביל אותי לכך ובכל שנה ערב פרשת "נח" אני נזכרת בדרך שהיתה בין השאר הטריגר שהוביל לפיתוחה של שיטת " הקול המרפא" לפתוח ולשחרר את הקול/ הכל מוגש באהבה לכל אם ובת לכל הורה - אב ואם באמונה ,אהבה, ידיעה , נחישות שבת שלום במזל טוב פרשת "נח" לבתי אופיר

באהבה
דבורה אירית אלון