מגזין מוניציפל
 
 
 
   
 
 
 
קיבוצניקים למען החברה
הרשמה לקבלת מגזין מוניציפל
הדואר האדום של מגזין מוניציפל
פרסום ממוקד מטרה
 

דף הבית >  ניהול, כלכלה,בריאות, משפט וקהילה >  בתי אבות בקיבוצים

 
 
בתי אבות בקיבוצים

ראיון עם סמדר שמחאי–סמנכ"ל בקבוצת עמל סיעודית, ממונה על רשת בתי אבות סיעודיים.
קבוצת עמל סיעודית מחולקת ל-4 אשכולות, סמדר שמחאי מנהלת את אשכול בדר הכולל  18 בתי אבות סיעודיים אשר 17 מתוכם ממוקמים בקיבוצים ברחבי הארץ ובית אבות גריאטרי אחד בירושלים, כמו כן  אחראית סמדר על 11 סניפים של טיפולי בית ושלושה סניפים של בריאות הנפש. 




האם את קיבוצניקית?

לא, אני לא קיבוצניקית בעצמי, אבל משפחתי הנה ממקימי קיבוץ הגושרים, ואני אישית גרתי תקופה בקיבוץ משגב עם, זה אמנם היה כשהייתי צעירה יותר, אבל הניחוח נשאר. אני תמיד אומרת, שאני גם מהקיבוץ וגם מעמל. 

האם חייבים להיות חברי קיבוץ על מנת ליהנות מהשירות?

בקיבוצים ישנם שני סוגים של בתי אבות סיעודיים: יש בתי אבות סיעודיים שמנוהלים על ידי קבוצת עמל סיעודית, שבהם יכולים ליהנות מהשירות גם חברי הקיבוצים וגם קשישים מחוץ לקיבוצים. קשישים אלה זכאים לקבל מימון על ידי קוד משרד הבריאות ולא משנה אם הקשיש הנו חבר קיבוץ או לא.
וסוג נוסף של בתי אבות בקיבוצים, הנם המשפחתונים, אשר מנוהלים אך ורק על ידי הקיבוצים, ושם נמצאים בעיקר אנשי הקיבוצים.


אתם לא כפופים למנגנונים של הקיבוץ או להחלטות של הקיבוץ בשום דרך?
לא, קבוצת עמל סיעודית קונה או שוכרת את הבית הסיעודי, ומנהלת אותו על פי התקנים והקודים של משרד הבריאות, אשר בהם אנו מחויבים.

האם חברי קיבוץ משלמים מחיר מלא?

בזמן רכישה או השכרה של הבית הסיעודי, אנו בקבוצת עמל סיעודית, מגיעים להסדר עם הקיבוץ על גובה הנחה קבוע לחברי הקיבוץ. 
יש לקחת בחשבון, שברגע שחבר קיבוץ מקבל את קוד משרד הבריאות, ההנחה כבר אינה רלוונטית, מכיוון שמשרד הבריאות הוא זה שנושא בתשלום עבור הקשיש, ולא משנה אם הוא חבר קיבוץ או לא.
אם קשיש חבר קיבוץ מעוניין להיכנס לבית הסיעודי באופן פרטי, הוא משלם בהתאם לגובה ההנחה שנקבעה בהסכם שנעשה עם הקיבוץ בזמן רכישת הבית או השכרתו.


מדוע בחרתם למקם את בתי האבות דווקא בקיבוצים?


קבוצת עמל סיעודית מיסודה, הנה חברה פרטית הקשורה לקיבוצים, בל נשכח שגם מנכ"ל הקבוצה, הגב' דליה קורקין, הנה יוצאת
הפידבקים החיובים שאנחנו מקבלים מהקיבוצים, רק גורמים לנו לחזק את הדרך שבה אנו הולכים, קיים שיתוף פעולה פורה בין קבוצת עמל סיעודית לבין הקיבוצים והם בהחלט מעריכים את הקו הדק שעליו אנו פוסעים שבין המקום המקצועי והשרותי שכמו כל חברה אמור להרוויח בשילוב עם החום האנושי המוענק לקשישים הסיעודיים בבתים. קיבוץ וכך גם רבים מעובדיה. מעבר לכך, יש בקיבוצים אווירה מיוחדת, השונה מהאווירה הקיימת בערים הגדולות, הבתים מוקפים בירק, האווירה יותר רגועה, אינטימית ומשפחתית, קיים קשר חם עם חברי הקיבוץ, הן הבוגרים והן הצעירים, יש שיתוף פעולה בחיי היום יום, חגיגת חגים משותפים, קיום אירועים משותפים וכו'...
אך בל נשכח כי לקבוצת עמל סיעודית יש בתים סיעודיים גם בערים, כך שהקשיש הזקוק לשירותינו יכול לבחור בבית סיעודי המתאים לאופיו וצרכיו באופן אישי.

מה עדיף בית שנמצא בקיבוצים או בית שנמצא בסביבה עירונית?

ההעדפה הזו משתנה בהתאם לפלח האוכלוסייה. אני יכולה לומר,  שאנשים שהזדקנו בירושלים, יעדיפו להיכנס ל- בית אבות סיעודי בירושלים כמו זה שאנו מנהלים בבירה ולא יבחרו לנסוע לקיבוץ בדרום, למרות שגם במקרים כאלה נתקלנו. 
אבל בהחלט יש אנשים שדווקא בתקופה הזו של חייהם, יעדיפו את השקט והרוגע שיש בקיבוצים, ואת האינטימיות והמשפחתיות שהבתים בקיבוצים מעניקים.
הרבה מהאוכלוסייה שמעדיפה את הבתים בקיבוצים, הם דווקא אותם ילדים שעברו לגור בהרחבות של הקיבוצים ורוצים שהוריהם יהיו לצידם כשהם מזדקנים.

האם הקשישים שחיים בבתי האבות בקיבוצים נהנים מהשירותים השונים של הקיבוץ? כמו בריכה, חדר אוכל, חיי קהילה וכדומה?

אני מזכירה לך שאנחנו מדברים על בתים סיעודיים, ולפיכך רוב הדיירים בבתים אינם מסוגלים לנוע בכוחות עצמם. אבל אנחנו כן
 משתדלים להביא את הקיבוץ אליהם. לדוגמא, חברי הקיבוץ אשר באים לחגוג עם דיירי הבית הסיעודי את החגים או ילדי הגנים ובתי הספר שמגיעים לבית  הסיעודי ועורכים פעילויות משותפות עם הקשישים. אבל שוב, אני מדגישה שמדובר באוכלוסייה קשישה ולא בריאה במיוחד, לכן שירותים כמו בריכה אינם רלוונטיים עבורה. 
את הארוחות אנחנו מכינים בבית הסיעודי בד"כ, על פי תפריט שנקבע ע"י דיאטיקנית אשר מותאם לגיל ולמצב הבריאותי של הקשישים, כמו כן בכל בית קיימים חדרי פיזיותרפיה, פעילויות בתחום הריפוי בעיסוי, הרצאות, הקראת ספרים ועוד מגוון פעילויות העשרה הן בפן המקצועי והן בפן החברתי, ואף מידי פעם מגיעים חיילים וחיילות מתנדבים כדי לשבת עם הקשישים ולהנעים את זמנם.
בימים יפים, אנו עורכים מפגשי חברה בחצר הבית, על הדשא הירוק המקיף את הבתים, אנו מזמינים להקות קטנות או נגני אקורדיון כדי שיוכלו ליהנות ממפגש חברתי מהנה כחלק משהותם בבית. 

באיזה אופן הקשישים מעורבים בקהילה שבהם חיים?

הקשישים בהחלט מעורבים, אנחנו יוצרים מצב שבו הקהילה באה אליהם. בל נשכח שמדובר בפלח אוכלוסייה קשיש מאוד וברוב המקרים סיעודי מאוד הזקוק לעזרה אפילו בהאכלה, לכן המעורבות בקהילה מתבצעת ע"י הבאתה אליהם, לתוך הבית הסיעודי.

האם משתמשים במבנים חדשים או שמדובר במבנים קיבוציים ישנים?

ראשית, אני רוצה לציין, שיש סטנדרטים מסוימים שאנו דורשים ובמידה והבית הסיעודי אינו עומד בסטנדרטים, אנו דואגים לשיפוץ הבית, כמו למשל הבית ששכרנו לאחרונה בגבעת ברנר, שנמצא כרגע בשיפוצים לקראת פתיחתו באמצע דצמבר 2013.
במקביל, אנו כפופים לתקני משרד הבריאות, ובהיבט החוקי מחובתנו לעבור את כל הביקורות שלהם על מנת לקבל רישיון להפעלת הבית כבית סיעודי. 

לטעמי, הבתים הסיעודיים שלנו הם ראויים ביותר, מדובר בבתים מאוד חמים, מאוד נעימים, את הקירות מקשטות עבודות ידיהם של הדיירים, או תמונות של בני משפחותיהם,  כל קיר וקיר יש לו סיפור חיים משל עצמו. אנחנו, בקבוצת עמל סיעודית, משתדלים שבכל אחד מהבתים שלנו תהיה  תחושה של בית גם אם גיאוגרפית הדיירים נמצאים רחוק מהבית.

האם חברי הקיבוץ משתלבים בעבודות הסיעודיות?

בהחלט כן! אנו משתדלים מאוד להעסיק חברים מתוך הקיבוץ במקומות שמתאפשר לנו. ישנם מנהלים שהם חברי קיבוץ, מטפלות, מפעילות תעסוקה, פיזיותרפיסטיות, וכו'..

כמה דיירים יש בבית אבות כזה בדרך כלל?

מספר הדיירים בבתי האבות משתנה ממקום למקום, הגורם המאשר את כמות הדיירים בבית סיעודי הוא משרד הבריאות והנתון הנ"ל משנה מבית לבית בהתאם לרישיון שאנו מנפיקים מול משרד הבריאות. אני יכולה לתת לך מספר דוגמאות:  באלונים למשל יש לנו 12 מיטות, בקיבוץ אמיר יש לנו 18 מיטות, בקיבוץ ברור חיל 36 מיטות, ביד בנימין 24 מיטות. 

את חושבת שמנהלי קיבוצים יכולים למנף את העובדה שיש בית אבות במקום?

לטעמי, מבחינה רציונלית ועסקית, נראה לי מאוד הגיוני שקיבוץ שמראה, שיש לו גן, בית ספר ובית אבות, מקבל יתרון גדול. עצם העובדה שקיים פתרון לכל שלב בחיים, החל מהינקות ועד לשלב הזקנה, מעלה את הביקוש של הקיבוץ, אבל זו מן הסתם דעתי בלבד.
אני חושבת שבית אבות בקיבוץ זה דבר מקסים. גם לבית האבות וגם לקיבוץ ושוב, ואם אני, סמדר שמחאי, הייתי צריכה לבחור בית סיעודי, בהחלט הייתי בוחרת בבית סיעודי בקיבוץ, בו אני יכולה לדאוג הן לסבא/סבתא והן לנכדים בו זמנית, ואת זה אני אומרת לא כסמנכ"ל של החברה, אלה כאדם פרטי.

האם בית אבות שמנוהל על ידי עמל סיעודית פועל בצורה טובה יותר מבית אבות שמנוהל עצמאית ע"י הקיבוץ?

קבוצת עמל סיעודית מתמחה בניהול בתי אבות. אי לכך, אנו מודעים יותר לצרכים של הבית והדיירים שבו, ויכולים לשכפל אותם בכל אחד מהבתים שלנו. אני לא אומרת שהקיבוצים לא יודעים לנהל, אבל כשחברה מתמחה בתחום מסוים, כמו שאנחנו מתמחים בתחום הסיעוד, הכילים העומדים לרשותנו הם רבים יותר ומקצועיים יותר מאשר אלה הקיימים בקיבוץ, שלכל היותר מחזיק בית סיעודי אחד.

זה נכון לכל תחום, לאו דווקא לבתי אבות. כשמישהו מתמחה במשהו, אז ברוב המקרים יש  לו איזושהי נקודת יתרון על פני מישהו שעושה את אותו דבר רק פעם אחת.

נעבור רגע למניעים העסקיים, מה בעצם היתרונות בעובדה שקבוצת עמל סיעודית מנהלת את הבית ולא הקיבוץ עצמו?

חברה שמנהלת 18 בתי אבות בקיבוצים, יכולה להעניק יותר בפחות כסף מכיוון שהרכישות נעשות במרוכז עבור כל הרשת, רק הגיוני שהספקים למיניהם, יספקו את הסחורה במחירים נמוכים יותר, שהרי כוח הקנייה שלנו כחברה גדול יותר. לדוגמא, ספק של חיתולים חד פעמיים, שצריך למכור לבית סיעודי אחד או ל - 18 בתים סיעודיים, זה ברור לכולם מי יקבל מחיר טוב יותר.
והעובדה הזו מאפשרת לנו להיות מסוגלים לתת ולעשות יותר. כנ"ל לגבי עובדים. אנחנו יכולים להעסיק למשל מטפלת סיעודית במשרה מלאה, בשלושה או ארבעה בתים סיעודיים, בעוד הקיבוץ מסוגל להעסיק אותם רק שבע שעות ביום, הרי הסיכוי הסביר הוא, שהעובדים יבחרו לעבוד במשרה מלאה. 

האם אתם עושים גם ביקורת פנים, סקרי שביעות רצון?

בהחלט! אנו עורכים בקרות פנים לבתי אבות ולסניפי חוק הסיעוד שלנו לפחות פעם בחצי שנה.