מגזין מוניציפל
 
 
 
   
 
 
 
קיבוצניקים למען החברה
הרשמה לקבלת מגזין מוניציפל
הדואר האדום של מגזין מוניציפל
פרסום ממוקד מטרה
 

דף הבית >  ניהול וקהילה >  הסמל של הקולקטיב ההיסטורי הופך לעסק פרטי ומודרני

 
 
הסמל של הקולקטיב ההיסטורי הופך לעסק פרטי ומודרני

השיר הפשוט של הלחם - לפעמים הריח יכול לספר סיפור שלם.

כל מי שנכנס ל"שאור", בית הקפה של אפרת כץ בקיבוץ בית העמק, מיד מותקף בניחוחות שאי אפשר להשתחרר מהם. יש שם כמובן את הריח החזק, הגולמי, של לחם מחמצת טרי שממש עכשיו נאפה בתנור הכבד. אליו מצטרפים ריחות הצביעה והלקה שמרמזים על שיפוץ, השקעה ואסתטיקה.


אבל יש גם ריח נוסף. קצת קשה להגדיר אותו, אבל הוא מורגש בבירור – ניחוח של רעננות שממלא את בית האבן הישן, ריח של התחדשות.

"מה שמניע אותי זו רק האהבה לדבר", מספרת אפרת, שלפני כחצי שנה החליטה לקחת את עסק מכירת הלחמים שלה צעד אחד קדימה ולהפוך למקום ייחודי, נקודה די נדירה על המפה הקולינרית של הגליל המערבי.

אפרת נולדה באבן יהודה, עשתה את הסיבוב המוכר בתל אביב ובעולם, ולבסוף הגיעה לגליל המערבי כקונדיטורית בעלת ניסיון במקומות נחשבים כמו "הפטיסרי" בתל אביב ו"אודאון" בהרצליה, אבל גם כאם חד הורית לשני ילדים קטנים. למרות כל הקשיים האובייקטיבים, היא לא ויתרה על החלום.

"במסגרת עבודתי כשפית קונדיטורית עסקתי גם באפיית לחמים", היא מסבירה את המשיכה לאפייה, "אלה היו לחמים פשוטים עם שמרים, ועניין אותי להגיע לטעם העמוק והעשיר של הלחמים שטעמתי בצרפת".
וכדי לשחזר את אותה חוויה צרפתית דרושה עבודה רבה. "אין כאן ייצור המוני, ההתפחות של הלחם הן איטיות, כל אחד בסלסלה מיוחדת. אני עובדת על כל כיכר יומיים וחצי".

החיבור של אפרת לבית העמק הגיע דרך הילדים, שנכנסו למערכת החינוך של הקיבוץ. אחר כך אפרת החליטה לשכור דירה צנועה במקום, ובתוך זמן קצר גם המאפייה נפתחה.
היא בחרה בניין קטן ודי מוזנח, שפעם שימש כמקלחת הציבורית של הקיבוץ. היום, רק התמונות הנוסטלגיות שמעטרות את הקירות המטופחים מזכירים את העבר, כאשר חברים ותיקים שעוד התקלחו שם מגיעים לשתות קפוצ'ינו משובח עם טארט פירות טרי.

אז איך התרגלו שם לכך שאחד הסמלים של הקולקטיב ההיסטורי הופך לעסק פרטי מודרני?

האמת, די בקלות. "חברי הקיבוץ פרגנו, ועדיין מפרגנים בגדול, וזה דבר שהוא לא מובן מאליו בעיני" .

עבור הקיבוצניקים, הפרגון הזה הוא מתבקש. בתוך זמן קצר אפרת הפכה לחלק מהקהילה בבית העמק, אם זה בפגישות בשכונה או בנגינה ושירה באירועים וחגים. גם "שאור" הפך להיות הרבה יותר מעוד עסק שמקרה נמצא בקיבוץ – אם זה בערבי הפיצה המיוחדים שהתקיימו שם בקיץ והפכו ללהיט מיידי או בסדנאות הלחם שילדי הגן עוברים אצלה לקראת שבועות. על המדפים אפשר למצוא ריבות, דבש, בירה, יין וכלי קרמיקה – הכל מתוצרת האזור, מאחורי הדלפק תפגשו ואפילו את שלט הכניסה המעוצב הכינו בנגריה המקומית.
"תמיד רציתי לפתוח מקום קטן ושכונתי", היא מסבירה את החיבור הטבעי לקהילה, "אני שמחה לראות היענות בקרב חברי הקיבוץ, שחלקם כבר ממש לקוחות קבועים".

אבל עם כל הכבוד לחברי הקיבוץ, הם לבדם לא יכולים להחזיק את העסק. "הלקוחות מגיעים מישובי הסביבה, מטיילים בחופשה, בעלי צימרים, חנויות כלבו בקיבוצים ואירועי קייטרינג", מסבירה אפרת את הבסיס העסקי של "שאור". הפרסום של העסק הוא מאד מינורי, והוא עדיין מתבסס על השיטה הישנה והטובה של "מפה לאוזן".

"העסק בשלבי התבססות וגדילה. כמובן שיש קשיים אך הניסיון גדל ומביא עימו גם פתרונות." כדי למצוא חלק מהפתרונות האלו, היא נעזרת ביועץ עסקי מטעם מט"י, המרכז לטיפוח יזמות בגליל המערבי שמסייע רבות.

בינתיים, מלבד הלחמים המפורסמים והקפה המתבקש, אפרת מוכרת גם עוגות, עוגיות ומאפים מיוחדים – הכל על טהרת הטבעונות, שהפכה להיות אחד הדגלים של המקום.

ומה בקשר לעתיד?

כאן האישה שחולמת בגדול, דווקא נשארת צנועה. "שימשיך בדיוק ככה, כמו עכשיו", היא מקווה, "ההרגשה שלי להיות חלק מבית העמק דומה לזכייה בלוטו, ואני אומרת תודה בכל יום על הזכות הזו"